פרופ' מרים ארז, ראש מרכז הידע לחדשנות בטכניון, על חדשנות בישראל ובשוק גלובלי

דיון עם פרופ' מרים ארז המייסדת וראש מרכז הידע לחדשנות בטכניון מאת אופיר כפרי. פרופ' ארז הינה כלת פרס ישראל למדעי הניהול (2005). זוכת פרס האגודה הבינלאומית לפסיכולוגיה יישומית (2002). שימשה כעורכת כתב העת הבינלאומי פסיכולוגיה יישומית וחברת מערכת בכתבי עת נוספים. חברת כבוד באקדמיה האמריקאית לניהול ובאגודה האמריקאית לפסיכולוגיה. שימשה כיו"ר המועצה הארצית לקידום נשים במדע ובטכנולוגיה. הייתה דיקן הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון (1996-1998) וניהלה את תכניות ה-MBA של הפקולטה בשנים (2007-2014). פרסמה מספר רב של מאמרים ומספר ספרים בתחומי מומחיותה: חדשנות, הבדלי תרבות ומוטיבציה לעבודה.

מהם המרכיבים החסרים כיום במדיניות הלאומית של ישראל בנושא חדשנות? מהם הפתרונות לקשיים אלו?

חוק המו"פ מאפשר למדען הראשי במשרד הכלכלה לבצע תוכניות מצוינות שמעודדות חדשנות במחקר ופיתוח טכנולוגי. מחקרים מראים שחדשנות מתרחשת גם בהיבטים שאינם טכנולוגים. לדוגמא בתעשייה, בניית מודל עסקי חדש המתאים לסביבה הגלובלית הינה גורם  קריטי לצמיחה. תמיכה בחדשנות ניהולית, עסקית או שיווקית אינה ניתנת במסגרת פעילות המדען הראשי במשרד הכלכלה. הכנסת טכנולוגיות קיימות בעולם אך חסרות בתעשייה, אינה נחשבת בצדק למו"פ אולם יש בה פוטנציאל רב לחדשנות. המסקנה המתבקשת הינה שקיים צורך להרחיב את חוק המו"פ לכלל מרכיבי החדשנות החל מגיבוש רעיון, דרך שלב הפיתוח, ניהול התהליך, הכנסת טכנולוגיות חדשות בניהול ובייצור ועד שלב השיווק והשרות ללקוח.

בעיה נוספת, הינה ריכוז עיקר פעילות ההיי-טק באזור מרכז ישראל. עולה חשש שכתוצאה מכך הפריפריה תפגע ויעמיקו הפערים. המדיניות הציבורית צריכה לעודד יזמות וחדשנות בפריפריה. סוגיה נוספת הינה יצירת מדיניות ממשלתית שתאפשר קידום חדשנות ומו"פ בחברות בסדר גודל בינוני. חשיבות הסיוע לחברות בינוניות נובע מיכולתן, מבחינת התשתית, להפוך לחברות גדולות ומשמעותיות.

מהן המגמות כיום בנושא פיתוח חדשנות בקרב תאגידים בינלאומיים?

תאגידים גדולים ביצעו בעבר מו"פ בתוך הארגון, אך כיום המיקוד התרחב גם לחדשנות פתוחה. במסגרת חדשנות פתוחה תאגידים מאפשרים לעובדים מכל הדרגים להעלות רעיונות חדשים ובנוסף חדשנות פתוחה מעודדת רכישת ידע חדשני מגורמים חיצוניים. לדוגמא קניית סטרט אפים על ידי חברות המעוניינות בטכנולוגיה החדשה שפיתחו אותם מיזמים. בנוסף תאגידים משתפים פעולה ביניהם ומשקיעים במשותף במו"פ חדש. מגמה זו נובעת מכך שהשקעה במו"פ חדש היא יקרה, בעלת סיכון, ודורשת מומחים שלא נמצאים בהכרח בכל חברה. לכן עדיף להתחלק במשאבים ובסיכון.

איך משפיעה רב לאומיות על פעילות חדשנות בחברות היי-טק?

הצמיחה מגיעה משווקים גלובליים ולכן ארגונים הפעילים ברחבי העולם, ארגונים רב לאומיים, נהנים מהיתרונות של סביבה גלובלית מבחינת שוק ומבחינת כוח אדם בעל כישרונות. יתרון ברב לאומיות הוא היכולת לאתר כישרונות במקומות שונים בעולם ולהשתמש באנשים יצירתיים כדי לפתח חדשנות. אולם, שיתופי פעולה רב לאומיים יוצרים אתגר הנובע מחסמים של שפה מילולית ושפה כתרבות. במחקרי על יצירתיות אצל אנשים ממדינות שונות ניתן לראות כי יצירתיות מפורשת אחרת בכל תרבות. לדוגמא בישראל מפרשים יצירתיות כפריצת דרך ובמדינות אחרות יצירתיות נתפסת כמביאה פתרון שמושי או כתורמת לאיכות החיים. דוגמא אחרת הינה שבמדינות מסוימות הנדסה הפוכה, קרי לקיחת מכשיר קיים, פירוקו והרכבתו מחדש ככלי עובד, נתפסת כאלמנט של חדשנות. האתגר הוא להתגבר על השונות התרבותית בין אנשים כדי להביא לידי מיצוי המאגר הגדול של כישרונות בסביבה הגלובלית.

מהי חשיבותה של החדשנות לעצמתה הכלכלית של מדינה? מהן החוזקות והחולשות של ישראל בתחום?

היתרון של ישראל בשוק הגלובלי, יחסית למדינות אחרות, הוא בזכות החדשנות. התרבות בישראל תומכת בחדשנות עקב מרחק כוח נמוך, המאפשר לכל אחד לבטא את רעיונותיו בלי מורא מסמכות, וכן מתרבות של סובלנות לעמימות, המביאה לחיפוש דרכים חדשות. במקרים בהם הכול ברור ומוכתב, החיפוש מתייתר ונפגעת החדשנות. בתרבות בישראל לא הכול מוגדר ומוכתב ונהוגה תפיסת "יהיה בסדר" שמייצרת ערפול. מדובר באלמנט תרבותי שמצד אחד הוא יתרון ומצד שני חסרון. היתרון הוא בצורך לחפש פיתרונות חדשים שממנו נובעת החדשנות.

גורם נוסף, שהדעות לגביו חלוקות, הוא מכירת סטרט-אפים שיצרו חדשנות לחברות זרות. מצד אחד נטען שכתוצאה מכך ידע עובר למדינות אחרות ואינו מביא לצמיחה של חברות גדולות היוצרות מקומות עבודה בישראל. בנוסף, כחלק ממגמה כלל עולמית הייצור במקרים רבים עבר למדינות אחרות לצורך הוזלת עלויות. לדוגמא ארה"ב העבירה ייצור למדינות אחרות אבל כיום מגמה זו התהפכה. הייצור משלים את המחקר והפיתוח ומאפשר בקרת איכות על מוצר שלם. כמו-כן, נוצר תהליך למידה דרך פעילות הייצור, שמוביל למו"פ חדש. לכן הוצאת הייצור למדינות אחרות גורמת לאיבוד חלק מהמחקר והפיתוח. בישראל הייצור אינו נחשב חוזקה והיפגעות החינוך הטכנולוגי החלישה תחום זה עוד יותר. כיום יש הכרה בחשיבות החינוך הטכנולוגי והצורך בחיזוקו, שיחזק גם את ענפי הייצור בישראל. מנגד, יש הטוענים, כי יצוא הידע אינו חסרון אלא הזדמנות. לדוגמא חברות זרות שקנו סטארט אפים בישראל הקימו כאן את מרכזי המחקר והפיתוח שלהם. לכל מדינה יש יתרון תחרותי ואם הסטארט אפים הטכנולוגיים הם היתרון התחרותי שלנו יש לחזק אותו. לדעתי צריך לגוון, מצד אחד לעודד סטארט אפים, ומצד שני לעודד חדשנות בחברות קיימות במגמה שיצמחו. עידוד חדשנות צריך להתרחש במיוחד במגזר התעשייה הקלאסית הלוקה יחסית בתחום זה.

מחקרים מראים שהתעשיות המסורתיות בישראל מתקשות מבחינת חדשנות. מדוע?

המדינה נותנת תמריצים למו"פ חדש ובשביל זה התאגיד צריך שיהיו בו אנשי מו"פ שיוכלו לפתח מו"פ חדש. מחלקות מו"פ ישנן בעיקר בחברות גדולות. פתרון אפשרי לקושי זה יכול להיות בחיפוש מקורות נוספים לחדשנות, כמו חדשנות בניהול, חדשנות במוצר, חדשנות בתהליך, חדשנות בתשתיות הייצור ומערכות המידע, חדשנות במודל עסקי, במכירות, בשיווק וכדומה. יש לקוות שכווני חדשנות אלו יוטמעו כחלק מתפיסת החדשנות בתעשיות מסורתיות, ויזכו לתמיכה ממשלתית.

איזו תשתית מחקרית הקיימת בעולם כדאי שתוטמע גם בישראל?

ישראל צריכה מערך מחקר יישומי רחב היקף בדומה לקיים במדינות אחרות. האקדמיה הישראלית לרוב מכוונת למחקר בסיסי. ישראל צריכה להשקיע בהקמת מרכזי מחקר יישומיים ייעודיים לענפי התעשייה הקיימים בישראל. שיעסקו בפתרון בעיות המעסיקות את התעשייה. באופן זה תתאפשר העשרה הדדית בין המחקר הבסיסי, מרכזי המחקר היישומי והתעשייה.

לדוגמא המרכז לחדשנות בטכניון הוקם עקב ההכרה כי ניתן לעשות שינוי בעזרת העברת ידע ניהולי מהאקדמיה לתעשייה. יו"ר הוועדה המייעצת הראשון במרכז, פרופ' מנואל טרכטנברג, כיוון אותנו בדרך הנכונה לסייע לתעשייה הקלאסית. טיעונו היה שבמגזר זה, המרכז יביא לערך מוסף משמעותי. במגזר ההיי-טק קיימת תשתית כוח אדם ומו"פ המוביל לחדשנות, אך לא כך הדבר בתעשייה הקלאסית. מרכז החדשנות עובד הן עם מגזר ההי-טק והן עם מגזר התעשיות הקלסיות, ועוסק גם בחיבור בין שני הסקטורים הללו, שיוביל לחדשנות. קורט לוין, אחד מגדולי הפסיכולוגים החברתיים אמר: "אין דבר יותר פרקטי מתיאוריה טובה". ונכון גם לומר, ששאלות מאד פרקטיות, כמו שאלתו של ניוטון "למה התפוח נופל מהעץ" הביאו לצמיחת תיאוריות מרכזיות במדע. לכן, יש מקום לצמצם את הפער התפיסתי בין מחקר בסיסי למחקר יישומי ולהפנות קשב לצרכיי התעשייה.

מה לדעתך המדיניות שישראל צריכה לבחור, כשחקן בסביבה גלובלית, כדי לפתח את כלכלתה?

בגלובליזציה חשובים הקשרים שיסייעו למשק. השוק בישראל קטן יחסית, חברות לא יכולות לצמוח רק בתוכו, ולכן השוק צריך להתרחב לסביבה הגלובלית. מעבר לשוק גלובלי מצריך לחנך חברות בינוניות וקטנות איך להפוך לבינלאומיות. בתחום זה יש להחמיא למדיניות הממשלתית שהובילה לקשרים בין מדינתיים המאפשרים שת"פ עם חוקרים ועם תעשייה במדינות אחרות. לדוגמא קשרים עם האיחוד האירופי שמחקריו מכוונים לשת"פ בינלאומי של אקדמיה ותעשייה. ישראל ממוקמת במקום טוב במחקרים שהיא משיגה משיתוף פעולה זה. בנוסף פיתוח שיתופי הפעולה עם סין והמזרח הרחוק תורמים לשוק הישראלי, ויתרמו יותר ככל שקשר זה יתחזק.

לפעילות הגלובלית יש מספר יתרונות נוספים מעבר לגידול בשוק המטרה. לדוגמא מחקרים מראים שככל שלעובדים יש יותר חשיפה לסביבה גלובלית כך החדשנות עולה. אנשים שחשופים לסביבה רב תרבותית יותר יצירתיים והם יכולים לחבר עולמות תוכן שונים וליצור כתוצאה מכך דבר חדש. אני מאמינה ששיתופי פעולה מחקריים ועסקיים תורמים גם להשתלבותה של ישראל במפה הגלובלית, ואולי ביום מן הימים שיתופי פעולה מחקריים ועסקיים עם הארצות השכנות יביאו לנו גם את השלום.